על האירועים ההיסטוריים שלאחר מלחמת "ששת הימים" ב- 1967

א. מבוא

ברצוני להעלות דברים על מה שקרה בחיינו במדינה, לאחר מלחמת "ששת הימים.

מדינת ישראל קמה בחודש אייר תש"ח – 1948. אך באותם ימים קרה במדינה גם אירוע טרגי מסוים. העיר העתיקה נפלה ולוחמי הרובע נלקחו לשבי, במדינת ירדן. בכך הסתיים הישוב היהודי בעיר העתיקה שהתקיים במשך מאות שנים, וירושלים שבין החומות נסגרה בפנינו – אין יוצא ואין בא.

מאותם שנים, צר היה לי שלא בקרתי מספיק בסמטאותיה של העיר העתיקה – בשעה שזה היה אפשרי.                                 

נדרתי אז מעין נדר, שאם אזכה לבקר בעיר העתיקה, עוד בחיי, אנצל כל הזדמנות לטיל בה ולהתבשם מיופייה וקדושתה. משום מה היה עולה בראשי – שם של  הסימטה המקודשת לנוצרים – "דרך היסורים"  – "ויה דולורוזה" (בלע"ז)

ב. התגשמות החלום

אך הנה באו הימים הגדולים, עם שיחרור ירושלים בכ"ז אייר תשכ"ז – 1967,

באותם ימים – שמענו בשידורי הרדיו, קולות של התרגשות ושמחה. הקולות באו  מ"הכותל המערבי" ומסימטאות העיר העתיקה, ההתרגשות הייתה גדולה. נשמעו שירים ותפילות מרגשות, והכול בערבוביה.  משדורי "קול- ישראל" מ"הכותל", בקעו תפילת ההודיה של הרב הראשי לצה"ל – הרב שלמה גורן, על שחרור הר הבית וה"כותל", ונשמעה הברכה:- "ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה".

כאן אזכיר כי לצבור בכללו, לא התאפשר מיד להגיע ל"כותל המערבי", זה אירע מעט מאוחר יותר – בחג השבועות.

זוכר אני כאילו זה קרה היום, כיצד כל משפחתנו – הלכנו עם אלפי הצועדים, מקצות הארץ, לכיוון ה"כותל המערבי". שיירות שיירות נמשכו, ונדמה היה שכאילו אנו מ"יוצאי מצרים". הקפנו את העיר העתיקה, סמוך לנוף היפה של "הר ציון", הגענו ל"שער האשפות", וכבר אנו ליד ה"כותל המערבי". רגלינו עמדו ברחבה חדשה וגדולה, שליד ה"כותל המערבי". לא עמדנו בסמטה צרה כפי שהיה פעם, אלא  במשטח גדול ליד ה"כותל".

ג. הפגנת שמחה בעיר העתיקה

מספר ימים לאחר מלחמת "ששת הימים", ארגנה "תנועת החרות" הפגנת שמחה ב"רובע היהודי" שבעיר העתיקה – בראשותו של השר מנחם בגין.  האסיפה התקיימה במגרש הגדול המשמש כיום כמגרש החניה של הרובע היהודי. במפגש השתתפו אז  אלפי אנשים – אנשים נשים וטף. השר בגין, כדרכו, דיבר בצורה מלהיבה, על האירועים ההיסטוריים והדרמטיים הקורים לעינינו – שהחזירו אותנו לתקופות הזוהר של העם – מלפני אלפי שנים.

על חומות ירושלים המרשימות עמדו חיילי ישראל, אשר שמרו על הביטחון והסדר.

החיילים בהופעתם הזכירו את החיילים היהודים מתקופת "בית שני", שעמדו בגבורה מול חיילי רומי, והיה זה אירוע מרגש ביותר.

ד.ביקור באתרי העיר העתיקה

מספר ימים לאחר מלחמת "ששת הימים", הלכנו לבקר ב"רובע היהודי" שבעיר העתיקה. לצערנו, ראינו כי רוב הבתים בהם התגוררו יהודים, נהרסו ונבזזו. גרוע מזה היה מצבם של "מקדשי המעט" שברובע, אלה – בתי הכנסת ובתי המדרש –  נחרבו עד היסוד.  כזה היה גם גורלו של  בית הכנסת המרכזי שבעיר העתיקה – "בית יעקב" – היא ה"חורבה" שנהרסה ונחרבה, והמראה היה מזעזע.

אך באותם ימים נודעו לנו דברים מעניינים ביחס לעיר העתיקה. נודע, כי למעשה היה קיים בעבר ישוב יהודי, לא רק ברובע  היהודי, אלא גם מעבר לו – ב"רובע המוסלמי".

מדובר על מגורים שהתקיימו צפונה לרחוב השלשלת – באזור הסמטאות – מעלה חלדיה, הגיא, ורחוב הכרי, ועל כך אכן יפורט להלן.

ה. מוסד תורני ברובע המוסלמי

יחד עם זה – נודע לי, באותם ימים,  דבר מענין במיוחד. דהיינו כי התקיימה ב"רובע המוסלמי", שבעיר העתיקה, ישיבה חשובה – ברחוב הגיא – בדרך ל"שער שכם". שם הישיבה ששמענו עליה – הוא "תורת חיים", והפרט המעניין ביותר שנודע לגבי "ישיבה" זו הוא, כי תושב ערבי, שהיה גר סמוך למקום, הוא ששמר על המוסד, והוא שהציל את חפצי הקודש של הישיבה, שנשארו שלמים.  לא האמנו כי זה אכן קרה.

החלטתי  ללכת לראות "מקום קודש" מענין זה. היה זה כחודשיים שלושה אחרי שהסתיימה מלחמת "ששת הימים" – בערך בחודש אוגוסט 1967.

עפ"י הידיעות שהלכו בציבור וידיעה שהופיעה באחד העיתונים, שמתי את דרכי לסמטאות הרובע המוסלמי – לרחוב הגיא. הגעתי קרוב לאותה סמטה – שהזכרנוה – ה"ויה דולורוזה", ועמדנו ליד בנין דו- קומתי, שעליו הצביעו כי זהו בנין ה"ישיבה".

ו. ביקור מרגש בהיכל הישיבה – "תורת חיים"

נכנסתי לפרוזדור של הבנין, עליתי לקומה השניה. פתחתי את דלת הישיבה ונכנסתי פנימה, והנה רגלינו עומדות בהיכל יהודי מרשים. מאד התרגשתי בעמדי במקום קודש זה, והיה זה אירוע מיוחד במינו. ראיתי לפני – את ספסלי הישיבה הישנים, והארונות מסביב, ובהם הרבה ספרי קודש עתיקים, המקום היה נראה – מוזנח ועזוב.

בכל פינות ההיכל היו מפוזרים ספרי קודש ישנים, חוברות ומודעות שונות, מהשנים בהם פעלה הישיבה – דהיינו מסוף המאה ה– 19 ותחילת המאה ה–20. יתר על כן, מראה המקום והכל מסביב, גרם לכך שהרגשתי כאילו שומע אני עדיין את קולות הלימוד של תלמידי הישיבה במקום, וכאילו משננים הם עדיין את סוגיות הגמרא, על  התנאים "אביי ורבא", ואף באותו הקול המוכר מהלימודים בישיבות, ומאד התרגשתי.

נודע לי אז שהפעילים הנוספים שביקרו במוסד מכובד זה לפני, כבר מקיימים במקום – תפילות  בשבתות ובחגים, זאת למרות האי סדר שעדיין שרר במקום.

החלטתי להצטרף ולבוא לכאן לתפילה באחת השבתות הקרובות. אכן באתי שוב לכאן באחת השבתות, ואז הכרתי את האנשים שהתודעו והכירו את המקום לפני.

ז. על ההיסטוריה של ישיבת "תורת חיים" ומייסדה

התחלתי אז להתעניין אודות המוסד המיוחד הזה וההיסטוריה שלו. חפשתי מקורות בכתב על המקום ובין היתר שוחחתי גם עם בני המשפחות שהיו קרובים למייסדי הישיבה. כבר אז התגלו לפני בהיכל הישיבה – חוברות מאוד מעניינות – בשפת יידיש, שהוצאו לאור על ידי הישיבה – בשנת תרצ"ג- 1933, על מנת לשלחם לנדבנים ולתורמים בארץ ובחו"ל – לצורך הסברה, ולשם קבלת תרומות. החוברת נקראה – "א מתנה פון ירושלים" – דהיינו – "מתנה מירושלים".

ממקורות אלו נודעו לי הפרטים הבאים על הישיבה. הישיבה נקראה – "תורת חיים הכללית". היא נוסדה בעיר העתיקה עוד בשנת תרמ"ו – 1886, על ידי רב מכובד בשם – ר' יצחק וינוגרד – שעלה לארץ באותם ימים – מהעיר פינסק שברוסיה. הרב. וינוגרד היה גדול בתורה ומפורסם, ובירושלים נהגו לקרוא לו – "ר' יצחק מתמיד". ומסופר כי המייסד קרא לישיבה בשם זה – על שם אביו – ר' חיים וינוגרד ז"ל.

בתחילה הקים את הישיבה ברובע היהודי – אך כשמספר התלמידים בישיבה גדל – ומקום הלימוד ברובע היה קטן, חיפש הרב וינוגרד מקום משכן אחר לישיבה.  נודע לו אז על האפשרות לבנות ולהקים את הישיבה מעבר לרובע היהודי – דהיינו בצומת הדרכים ברח' הגיא, ע"י הסמטה המקודשת לנוצרים. נודעו אז גם פרטים מענינים נוספים על המקום – כי באזור זה, אף גרות מספר משפחות יהודיות עוד מלפני כן, והמשפחות גרו בשלום עם האוכלוסייה הערבית שבסביבה. לפיכך רכש הרב

י. וינוגרד – מהבעלים המוסלמים – את חלקת הקרקע במקום זה, שעמד עליו – בית קטן וחרב דהיינו – "חירבה".

ר' יצחק וינוגרד  ה"מתמיד"- הקים את הישיבה במקום זה, בשנת תרנ"ד – 1894.

יצויין כי ר' יצחק בעלותו לארץ מרוסיה, היה בעל נתינות רוסית. וסיפור מעניין מסופר בחוברת ביידיש על בניית הישיבה.  נמסר שם – כי  הרב  וינוגרד בנה את הישיבה על ידי פועלים יהודים, דוקא, והיות והוא היה נתין רוסי, הקונסול הרוסי היה שולח למקום הבניה שומרים, כדי להגן על הפועלים היהודים בשעת העבודה.

באותם ימים – מספר חדשים לאחר מלחמת "ששת הימים" – נודע גם עוד דבר מעניין וחשוב, דהיינו – כי זה המוסד היהודי היחידי בעיר העתיקה, שניצל מפגעי העיתים הקשים של שנות ה – 20 וה – 30 – של המאה שחלפה.

הפרט השני שנודע כאמור, הוא כי המקום ניצל על ידי תושב ערבי – שדאג לשמירת  חפצי הקודש של הישיבה, ושמר על המקום. את החפצים והרהיטים, הוא הסתיר בחדר קטן ליד ה"היכל", ומספר ימים לאחר שחרור העיר העתיקה, הוא העביר את החזקה על המוסד – לנציגי המדינה  ולקרובים של מייסד הישיבה. השומר הערבי סיפר למתכנסים, כיצד הוא הצליח לשמור על הבית וחפציו, ודאג שלא יוודע הדבר לשכנים הערבים.

ח. שיפוץ  בנין הישיבה והכשרתו לתורה ותפילה

לאחר שנודע לי על הישיבה, הצטרפתי לאותם החברים – מתי המספר – שהחליטו לשפץ ולשקם מקום קודש זה ולהחיותו, כפי שהיה בעבר. לצורך כך ייסדה הקבוצה – אגודה בשם – "איגוד לוחמי ירושלים בעיר העתיקה",  זכיתי גם אני להיות חבר באגודה זו ולקחת חלק במעשיה.  עבודת השיפוץ ארכה כשנה וחצי – והבית שופץ ושוקם בצורה נאותה. מאותה תקופה שלפני עשרות שנים  – משמש המקום את החברים והפעילים – כמקום קבע לתפילות ולאירועי שמחות  – בשבתות ובחגים,  והחברים, באים למוסד היקר הזה מתוך מסירות לעניין.

זכינו גם, כי בשנת תשמ"ב – 1982, השתכנה בבנין  – הישיבה "עטרת כהנים" – שנוסדה אז בעיר העתיקה ע"י הפעילים הצעירים  – וישיבה זו פעילה אכן עד היום במקום מכובד זה.

ט. משפחות יהודיות ומוסדות תורה וחסד – ב"רובע המוסלמי"       

עתה לגבי הנקודה החשובה והמענינת – שהזכרנוה לעיל – לגבי הישוב היהודי שהיה

קיים באזור זה בעבר. מצאנו אכן כי התגוררו באזור זה – ברובע המוסלמי – כמה מאות משפחות יהודיות.

על כל הנושא של ההתישבות היהודית – שמעתי דברים מענינים, מיד כשהגענו למקום. מדי פעם כשהיינו מגיעים למקום, שמענו סיפורים מאד מרגשים. כל פעם שמענו ידיעה נוספת, על בית חדש ופינה נסתרת וחבויה שהתגלתה, והחילותי לתעד את הדברים בכתובים.

בספרי – הבאתי פירוט על כמה מהבתים והחצרות שנודע עליהם  שנרכשו על ידי יהודים באזור. אזכיר רק אחדים מהחצרות בשמותם – למשל – חצר ר' משה ויטנברג ברחוב הגיא וחצר ר' מנדל ראנד ע"י ה"חנויות".

יצוין , כי הראשונים שהגיעו להתגורר ברובע המוסלמי,  היו יהודים מחברון, לפיכך נהגו היהודים בעבר, לקרוא לאזור – "רובע רחוב חברון".

וכאן המקום לומר  – כי כפי שנוכחנו לדעת – ישוב יהודי זה, חוסל בגלל הפרעות הקשות מצד האוכלוסייה הערבית שאירעו בשנות ה – 20  וה –  30 של המאה ה – 20.

י. התיעוד על נושא הישוב היהודי ברובע המוסלמי 

עלי לצין כי הראשון שכתב ופרסם דברים בנושא האמור, היה ר' אהרון ביר ז"ל. עוד בשנת תשל"ד – 1974, הוא הוציא לאור, חוברת בשם – "מוסדות תורה וחסד יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה". בחוברת זו הוא כתב על כמה אתרים  ברובע המוסלמי, והחוברת היא נדבך ראשוני בנושא. והיא שימשה התחלה למחקר מפורט יותר, שנעשה בהמשך –  כפי שאראה להלן.

יא. כתבי בנושא הישוב היהודי – ברובע המוסלמי

הנושא עניין אותי מאד, כבר מהימים הראשונים. אחרי שנודע לי על הרכוש  היהודי באזור, הגעתי למקורות נוספים בכתב. התחלתי לקיים סיורים לציבור – באותן מקומות שגילינו.

נוכחתי  כי למעשה לא פורסמו בעבר כתבים אשר יתעדו באופן כללי את  כל הנושא –  שהוא בעל חשיבות היסטורית לתולדות הישוב היהודי בירושלים. המידע בכתב  שקדם היה מפוזר – קטעים קטעים – בספרי "זכרונות של אנשי ירושלים". מצאתי לפני נושא בלעדי וחשוב – שאני יכול לעסוק בו ולחקרו, ואף לפרסם עליו דברים בכתב. מעולם, לפני כן, לא עסקתי בהיסטוריה.

הגעתי למסקנה, כי כל מה שאכתוב בנושא יהיה בו משום חידוש. לפיכך ניגשתי לעסוק בפרטי הנושא – במסירות ובלהט. כיום יכול אני לצין כי היתה לי הזכות להגיע לתוצאות נושאות פרי וחשובות בענין.

במהלך השנים, ככל שהלך והצטבר המידע ברשותי על הבתים והחצרות המרוחקים  בסמטאות העיר העתיקה, אשר היו עד כה כמעט בלתי ידועים. זכיתי ב"ה לפרסם כמה וכמה פרסומים בנידון.

א. החוברת הראשונה בנושא – "90 שנות היסטוריה יהודית ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה" – פורסמה על ידי בחודש ניסן תשל"ח – 1978 ועסקה בישיבת "תורת חיים". החוברת הוצאה – כחוברת מידע למשתתפי הכנס של נוער דתי לאומי בנושא – "הקודש והמקדש" – שהתקיים בבנין ישיבת "תורת חיים", בחוה"מ פסח, בשנת תשל"ח – 1978. זכיתי לכך שסייעתי למארגנים לקיים את הכנס בהיכל הישיבה.

ב. בשנת תשמ"ה – 1985, יצא לאור ספרי: "בתים ומוסדות יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה". בספר הובאו 13 מאמרים  אודות מוסדות ואישים ששכנו באזור, בסוף המאה ה – 19 ובתחילת המאה ה – 20.

בראש הספר הובא תרשים מהבתים והמוסדות המוזכרים בו ויתר האתרים ברובע המוסלמי. היה בכך משום חידוש, כי עד כה טרם נעשה תרשים מלא של האתרים היהודיים באזור.

ג. בשנת 1998 פורסם ספרי המקיף והמפורט בנושא – "ירושלים הבלתי נודעת", בהוצאת "ספריית בית אל הוצאה לאור בע"מ". הפרק הראשון בו הוא על ישיבת "תורת חיים". ספר זה משמש כיום, לשמחתי  כמקור חשוב למתענינים בתולדות הישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים, וכן כמקור עיקרי למדריכי סיורים באזור.

לסיכום –  עד כה, זכיתי ופורסמו מפרי עטי 7 ספרים בנושא האמור, הכוללים את הכתבים שהוזכרו, וכן את ספרי – "סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה בעבר" שהוצא לאור בשנת 2002, הדן במעורבותם של יהודי ירושלים בעבר בחיי המסחר והמלאכה בשווקיה העתיקים של ירושלים.

יב. חזרה ושיקום בתי היהודים  

כאן אמסור  על נושא שני חשוב מאד לגבי האזור שאנו דנים בו. כבר בשנים הראשונות אחרי 1967, עקב המידע על הרכוש היהודי שהיה קיים מעבר לרובע

היהודי בעיר העתיקה, החל להתגבש בציבור הפעיל, הצורך לחזור ולהתישב מחדש באותם בתים וחצרות בעיר העתיקה, שהיו שייכים ליהודים. אותו ציבור ראה את הנושא כבעל חשיבות לאומית היסטורית, ואכן ננקטו בנדון מספר צעדים בנידון.

בשנת תשל"ט (1979) נוסדה אגודה של פעילים בשם "אגודה להחזרת עטרה ליושנה", ששמה לה למטרה לעסוק באיתור הרכוש היהודי ברובע המוסלמי ובשיקומו. אגודה זו גאלה ושיקמה באותן שנים, מספר בתים ומוסדות תורה. אני הצטרפתי  כחבר לאגודה זו, וסייעתי בעניין, בזכות  המידע החשוב שהצטבר ברשותי משך השנים.

בשנת תשמ"ב (1982) הוקמה אגודה נוספת למטרה זו –  בשם "עטרת כהנים", אשר גם היא פעילה מאד בשיקום הרכוש היהודי ויישוב יהודים באזורים אלו.

פעולות אלה של שתי האגודות – הוו אכן את ראשיתו של התהליך ההיסטורי בנדון.

יג. הכרת הטוב…

כיום, בשנת תשס"ח – 2008 , 40 שנה אחרי מלחמת "ששת הימים" – עקב פעילות האגודות הנ"ל – אפשר לדווח על מציאות חדשה שנוצרה במרחב  זה בעיר העתיקה,  פעולות לבנין ירושלים ויישובה נעשו בשטח. לאט לאט, ובמשך השנים – התישבו באזור זה בעיר העתיקה – כ– 200 משפחות יהודיות – מקרב בני הנוער היהודי – אשר בשורת גאולה ובנין ירושלים בפיהם.

כן שוקמו ונבנו מחדש באזור זה מחוץ לרובע היהודי כ – 7 מוסדות תורה וחסד שהיו קיימים בעבר.

תחילה החלו המשפחות להתגורר בבנין – "עדת המערבים" שברחוב חלדיה, ובחצר "כולל גליציה" – ע"י גגות השוקים העתיקים. מאוחר יותר השתכנו משפחות נוספות בחצר ישיבת "חיי עולם", בחצר ר' מנדל ראנד ברח' הגיא, וכן בחצר – שהזכרנוה לעיל – של ר' משה ויטנברג, בדרך ל"שער שכם".

כן גרות מספר משפחות יהודיות, מזה כ – 12 שנים, באכסניית "סנט ג'והן" של היונים האורתודוקסים  בשוק ה"מוריסטן" שבעיר העתיקה.

אחד המקומות החשובים ששם מתגוררות ג"כ משפחות יהודיות הוא בחצר היפה ליד  גן עצי פרי – על יד "שער הפרחים" – בחומה הצפונית של העיר העתיקה.

לסיכום – אציין כי שמח אני שהיתה לי הזכות לקחת חלק בפעולות הבנין והשיקום של ירושלים העתיקה – לאחר מלחמת "ששת הימים" – וכן אני שמח על הזכות שהיתה לי לעסוק במחקר וההוצאה לאור של הכתבים הקשורים לעובדות ההיסטוריות החשובות הנ"ל, מעברה של "ירושלים שבין החומות" – עיר הנצח.